הידד ! אני הולכת !!

תראו תראו - מי צועדת בסח:


נו, סופסוף קרה משהו שיוציא את אבא שלי מקפאון הכתיבה שלו ויחזור לסורו. עברו כבר חודשיים מאז הפעם האחרונה שהוא שלח כאן פוסט בשמי, וזה ממש לא תקין.

עברנו המון המון בחודשים האלו, הכל בטוב ובכיף, ויהיה קשה מאד לנסות ולצמצם פערים. אז כדי שזה יהיה יעיל, וגם כדי שאבא ירגיש קצת יותר טוב עם חוסר העדכונים, נפצח במחרוזת "תמונות מספרות". אבל כל זה עוד מעט...

עכשיו מה שחשוב זה ההליכה שלי - לפני כמה ימים, בבריכה של הקטנים במושב, אותה אני פוקדת כמעט יום ביומו (אל דאגה - תמיד מרוחה נגד שמש ותמיד בין שש לשמונה בערב...) גיליתי פתאום שאני מצליחה להעמד מהמקום, בלי להחזיק במשהו. כמו בן שמיד השווצתי בזה לכולם - קמתי על הרגליים, חיכיתי שישימו לב אלי, מחאתי לעצמי כפיים - ופלופ, נפלתי על התחת !

ומשם הצעד הבא היה קרוב - פסיעות קטנות עד הנפילה, או עד שאני נזכרת שעדיין אני מגיעה לכל מקום מהר יותר כשאני על ארבע.
אז הנה לכם, מקבץ קטעים שהמשפוחה הצליחו לתפוס.
כמה שאני גדולה !

ובכלל, עם כל מסיבת ההליכה, שכחתי לספר שגם יצאה לי שן ! בערך באותו היום קרו שני הדברים. כמעט ולא רואים אותה, שן קטנטונת וחדה בחיך התחתון - אבל מרגישים אותה בבירור !
בסופשבוע הבא קלרי הבטיחה לעשות סלייה לכבודי !

אז ביי בינתיים,
הצועדת הג'ינג'ית