הדשא של שלמה ארצי ירוק יותר ?!?

כשאגדל ואגיד שההורים שלי קצת פסיכים, או שהם עדיין שומעים את "גבר הולך לאיבוד" בוקע מהחצר, הפוסט הזה יהיה ההוכחה שלי...

	שנתיים אבא ואמא גרו בבית בנאות בלי דשא, עם חצר שהיא רק חול וחול. לאט לאט, עם הרבה עזרה מחברים, שכנים ומשפחה זזו סלעים, נבנו חומות, מולא חול ונפרסו מתזים וטפטפות, והגיע הרגע לפרוס דשא. אבל כמו שכל דבר לא הולך חלק, למרות שאבא אסף עוד חברים וביחד רצו להזמין 700 מ"ר – הסתבר שאת הדשא שעליו תוכנן בכלל לא השקו (הקיבוצניקים מסמר החליטו שהמים יקרים להם מדי...) וכל דשא אחר הוצע במחיר מופרז.
From השקיה

והזמן מתקדם, אוטוטו החגים נגמרים, הולך להיות קר (הכל יחסי, אבל אפילו בנאות הכיכר יש חורף), וכל המשפוחה עוד רגע על המטוס לחודש בקנדה – ואין דשא. וההורים יודעים שאם לא נשתול דשא תוך שבוע, לא יהיה דשא באביב ובקיץ הבא, ואז – איפה אוכל להתאמן בזחילה ובהליכה ?!?

פתאום העלה ברק הורוביץ שכנינו רעין מבריק – "שלמה ארצי מופיע בפסטיבל התמר, והוא הודיע שבלי דונם דשא לקהל – הוא לא בא. דברו עם המועצה ואולי תקבלו את הדשא אחרי הפסטיבל". נו, גם כן רעיון... דשא של שלמה ארצי, אחרי שבוע של הופעות עם אלפי צופים, בלי הרבה השקיה... אבל בכל זאת דשא !

יום שישי, ההורים משאירים אותי לבייביסיטר עם משפחת בירנבך, ונוסעים להופעת הסיום של הפסטיבל (שלום חנוך!). בין לבין הם נתקלו בליאת ביטרן, שישר אמרה "יש המון קופצים על הדשא, אם לא תיקחו אותו עוד הלילה לא יישאר לכם כלום", ואז, בין "מחכים למשיח" ל"מיה" – טלפונים, SMSים, שיחות בהולות להשיג טנדרים ועגלות, והמבצע יצא לדרך !

ברגע ששלום ירד סופית מהבמה התחלנו להתפרס בשטח, מחפשים את פיסות הדשא הסבירות ביותר. רז צבר סינג'ר את זיו אח שלו והוא נעמד בתור מגן קדמי, כדי "שכל העין-גדיים שרוצים את הדשא יחשבו פעמיים", ואבא ואמא מתחילים להרים את הדשא, לחתוך ולגלגל, מלווים במבטים תמוהים מצד החבר'ה על הדשא שלא כל כך האמינו למראה עיניהם ("מה ? אתם לוקחים את הדשא הביתה ?", "אפשר לקחת את הרמקולים ?" וכן הלאה...).

בחצות וחצי הגיעו רז ונטע צבר, גפן ויעל טולדנו, ברברה וולף, וברק הורוביץ, שלמרות שהיתה לו עבודה על הבוקר נסע במיוחד להביא את העגלה מהבית !

כל הלילה הם עבדו כמו חמורים. מסתבר שזו ממש עבודה קשה, קורעת את הגב, תופסת את השרירים, והכי מעצבן – נראה שלא מתקדמים, ושצריך עוד ועוד דשא כדי שכולם יהיו מרוצים. בנוסף, הדשא לא בא בפיסות, אלא בגליל שנפרס על ידי מכונה. לגלגל אותו בחזרה ביד זה עוד סביר – אבל להעלות אותו לעגלה – נורא קשה ! כל הלילה נשמעו קריאות "גולגולים קטנים, גולגולים קטנים" ברחבי הדשא...

כמו שכתב פעם מישהו, "יש ערימה של דשא על האוטו..." (או משהו כזה) – ועם הזריחה הסתיים המבצע בערימות של גולגולים בבחצרות כל השותפים למבצע. אמנם לא במצב מושלם, יבש ומלוכלך, אבל כל מי שראה אותו הימר שהוא יחזור בגדול, ויצבע את הכיכר בירוק.

From השקיה

בשבע בבוקר אבא היה בבית, מת מעייפות, אבל אז תומר התעורר והתחיל לפרוס את הדשא – וזה באמת מזל, כי אחרת בטח היו עוברים עוד כמה ימים ללא המאמץ האחרון של הפריסה. אחרי קצת השלמות שעות שינה, ועם עזרה של רז ונטע, באחת בלילה של יום ראשון כל הדשא היה פרוס, ההשקיה עבדה, וכל שנותר זה להחזיק אצבעות לקליטה מהירה.

אחרי כשבוע אפשר היה כבר לראות ניצנים ירוקים בכל רחבי הדשא, ובתקווה, כשנחזור מקנדה, כבר נצטרך לכסח J

נתראה על הדשא,

עמית