הזמן טס ואני לא מספיקה לעמוד בקצב. בין טיולים לארוחות למשפחה ולקניות - קצת קשה לעדכן את היומן. שלא לדבר על החתונה (כי בכל זאת היתה סיבה שבשבילה הגענו לכאן, לא ?). אז הנה עבר כמעט עוד שבוע והגיע הזמן לעדכן
על החתונה אספר אחר כך, אחרי שאבא יגמור לסדר את התמונות כמו שצריך. אבל עד החתונה עוד הספקנו לא מעט. הכי מגניב היה הטיול למגדל הגבוה בעולם !
על החתונה אספר אחר כך, אחרי שאבא יגמור לסדר את התמונות כמו שצריך. אבל עד החתונה עוד הספקנו לא מעט. הכי מגניב היה הטיול למגדל הגבוה בעולם !
 |  | |
 |  | |
| From CN Tower |
זה עוד כלום - תסתכלו עלי ועל אמא עומדות ממש על הזכוכית !!!
וגם אבא !
זה היה יום אחד. אחריו נותרו לנו יום או יומיים להתארגן לחתונה, שזה כלל השכרה של טוקסידו, כולל מדידות ובדיקות, יום כמעט שלם של חזרות עבור הצוות המשתתף, וכמובן ארוחות מגוונות בכל ערב.
ביום שישי בערב, אחרי ארוחת הערב אצל דודה אתי וגסטון, אבא שמוליק, ליאון ורוני המשכנו לבית של דוד של רוני, רנדי, לבלות אצלו, ואמא ואני היינו עייפות, אז היא לקחה אותי לישון בבית של רוני. רק מה - לי לא היה ממש נעים באוטו, וגם התעצבנתי שהשאירו אותי לבד בספסל האחורי - אז התבכיינתי קשות, עד שאמא נאלצה לנסות לעצור בצד להרגיע אותי. רק מה - בזכות הנהגים ה"נהדרים" של טורונטו, מצאנו את עצמינו על אוטוסטרדה 401 - זו שאלף פעם אמרו לאמא לא לקחת...
הקיצר, מהצד שלי של הסיפור - עצרנו איפשהו שאמא זיהתה, היא הרגיעה אותי, או לפחות ניסתה, ואחר כך היא מצאה טלפון והתקשרה לקבל הסברים איך לחזור לכוון הנכון. אבל גם אז לא נרגעתי, ובסופו של דבר ישבנו בתוך מיני-מרקט בתחנת דלק, עם הודית חמודה שניסתה לעזור, וחיכינו עד שהגיעו אלינו רנדי ודבי, ודבי הסיע אותנו הביתה
בצד של אבא היה גם מפחיד - אבא נזכר אחרי כחצי שעה לברר אם הגענו בשלום הביתה, אבל ג'ניפר אמרה שעוד לא באנו. מכוון שהיה לילה, לא היה לנו טלפון, ובכל זאת לנהוג לבד בארץ זרה עם תינוקת זה לא תענוג - הוא די נבהל. אחרי כמה דקות יצאו 4 מכוניות לחיפוש אחר הסובארו התועה, בערך אחת לכל כוון, ורק אחרי כחצי שעה של סיבובים וטלפונים הם קיבלו את ההודעה שאמא ואני בריאות ושלמות.
נו שוין - לפחות כל סניפי משפחת ליבו, חבריהם, מכריהם ושכניהם זכו בסיפור לספר בכמה ימים שאחרי המקרה
האמת היא שהערב ההוא עוד נמשך עבור אבא ושאר החבר'ה, וכלל לא מעט שתיה (לא חלב!) ומשחק קלפים עד השעות הקטנות של הלילה, אבל על זה אבא או דוד ליאון כבר יספרו...
יום שבת היה גם יום לא מיוחד של סידורים לחתונה, כולל ארוחת ערב נחמדה אצל עוד קרובי משפחה בבית של לוליטה ונפתלי, ולמחרת - החתונה הגדולה, שעליה אספר עוד מעט.
לילה טוב,
עמית
הקיצר, מהצד שלי של הסיפור - עצרנו איפשהו שאמא זיהתה, היא הרגיעה אותי, או לפחות ניסתה, ואחר כך היא מצאה טלפון והתקשרה לקבל הסברים איך לחזור לכוון הנכון. אבל גם אז לא נרגעתי, ובסופו של דבר ישבנו בתוך מיני-מרקט בתחנת דלק, עם הודית חמודה שניסתה לעזור, וחיכינו עד שהגיעו אלינו רנדי ודבי, ודבי הסיע אותנו הביתה
בצד של אבא היה גם מפחיד - אבא נזכר אחרי כחצי שעה לברר אם הגענו בשלום הביתה, אבל ג'ניפר אמרה שעוד לא באנו. מכוון שהיה לילה, לא היה לנו טלפון, ובכל זאת לנהוג לבד בארץ זרה עם תינוקת זה לא תענוג - הוא די נבהל. אחרי כמה דקות יצאו 4 מכוניות לחיפוש אחר הסובארו התועה, בערך אחת לכל כוון, ורק אחרי כחצי שעה של סיבובים וטלפונים הם קיבלו את ההודעה שאמא ואני בריאות ושלמות.
נו שוין - לפחות כל סניפי משפחת ליבו, חבריהם, מכריהם ושכניהם זכו בסיפור לספר בכמה ימים שאחרי המקרה
האמת היא שהערב ההוא עוד נמשך עבור אבא ושאר החבר'ה, וכלל לא מעט שתיה (לא חלב!) ומשחק קלפים עד השעות הקטנות של הלילה, אבל על זה אבא או דוד ליאון כבר יספרו...
יום שבת היה גם יום לא מיוחד של סידורים לחתונה, כולל ארוחת ערב נחמדה אצל עוד קרובי משפחה בבית של לוליטה ונפתלי, ולמחרת - החתונה הגדולה, שעליה אספר עוד מעט.
לילה טוב,
עמית
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה