מוטוריקה עדינה

שלום לכולם,

החיים עוברים בכיף. כל יום אני לומדת משהו חדש - למשל להתעורר יותר ויותר מוקדם (חמש בבוקר זה כבר סטנדרט), או להחליט לאמא מתי מותר לה להתכסות בשמיכה ומתי לא (למשל, אם אני כבר קמה בחמש בבוקר, אז סימן שאמא כבר לא צריכה שמיכה...), או להרקיד את סבא וסבתא "עוגה עוגה" עד כלות - אין ספק שהחיים מגניבים.

אבל מה - אבא ואמא דווקא לא מתלהבים מהדברים האלה, אבל מדברים שטותיים אחרים - הם מתמוגגים.

למשל - סבא יוסי ונילי באו לבקר אותי בשבוע שעבר. מכוון שהם באו בצהריים אז לא נשארתי עם נוב לצהרון, ובמקום זה נסעתי הביתה לבלות איתם. קיבלתי מתנה נהדרת - עגלה מלאת קוביות, שמעסיקה אותי שעות רבות (אם כי אני נוטה מדי פעם לעלות עליה, להחליק איתה וליפול - היא קצת מזכירה לאבא איזו תאונת סקייטבורד שקרתה לו לפני הרבה שנים... שמשום מה כאבה יותר לאלי מאשר לאבא...).
נחזור לעניינינו - סבא התחיל לחבר את הידית לעגלה, ואני סופסוף מצאתי את העניין העיקרי - לקחת את הבורג, להכניס לחור, ולהבריג עם המברג אלן הקטן. לא יודעת מה הסיפור, אבל אבא ואמא התחילו להתרוצץ, לקחת לי את המברג, לראות שאני מצליחה לקחת אותו חזרה ולהכניס לבורג. מה הקטע שלהם ?
הם לא יודעים שאני כבר בת שנה וחודשיים ?
ולעדות:

טוב, זה היה בשבוע שעבר. שבוע קודם ביליתי כרגיל אצל סבא וסבתא, והתחשק לי לצייר, כמו שאני עושה הרבה בגן. ושוב - בלי התראה, פתאום אבא התחיל לקפץ סביבי עם מצלמה, כאילו אני ואן-גוך בהתהוות. התחילו להגיד "איזו אחיזה, איזו אחיזה", ואמרו שיגידו אותי להילה...
כמובן שלא נבהלתי, אותי קשה להבהיל, וגם כשסבתא לקחה לי את העיפרון כדי לראות איך אקח אותו בשנית - כמובן שאחזתי אותו כמו שנוח לי. לא יודעת מה הם רוצים.

טוב, אני מקווה שאת הנושא הזה סגרנו, ואבא יפסיק להתלהב. בכל זאת אני כולה בת שנה וקצת, שישמור את ההתלהבות לדברים הגדולים שעוד יבואו...

ביי,
הבת של המתלהב