כמובן שהחלטנו להצטרף, ואחרי דיסקוסים הוחלט על נחל צפית, שזה נחל "אמיתי" - לא כמו נחל פישמן, נחל התאומים, נחל הצלף, וכל שאר הנחלים שאני מטיילת בהם עם בתיה בחוג בין ערביים.
אז אבא פתח את המפה והראה לי את המסלול. אותי כמובן זה לא ממש עניין - יותר עניין אותי איך המפה בכלל מתקפלת, ושהיא ממש לא דומה למר מפה מדורה...
אמא נשארה בבית עם נעם, ואני ואבא יצאנו לדרך. אבל פתאום ביציאה מהמושב שמענו איזה רעש מוזר מהאוטו. אבא בדק וראה שהאוטו מתפרק... השתחררה חתיכת פלסטיק מתחת לאוטו, ואי-אפשר להמשיך ככה...
אז אבא התקשר גם לרז וגם לדיניץ, ותוך כמה דקות שניהם הגיעו, והסתדרנו ונסענו לדרך (רז החזיר את האוטו שלנו הביתה).
אז הגענו לתחילת המסלול, ופגשנו את סבינה, עינת וטלי (והכלב שלהם, איך קוראים לו ?), ויניב וכרמל, והתחלנו ללכת.
פתאום אבא גילה שאמנם אני יודעת ללכת יפה, אבל לא מהר כמו הגדולים, אז החלטנו שאני הולכת לבד, ומדי פעם אבא עושה לי "הקפצה" עד לכולם. האמת - לא רע השירות הזה. וגם דיניץ לקח אותי על הכתפיים מדי פעם, וגם אני הלכתי ברגל !
עוד לפני שהתחלנו את המסלול גיליתי הפתעה שאבא הביא לי - שוקולד ! זה מאד עודד אותי לעשות הפסקות :-)
אבא טוען שבכלל לא הייתי צריכה לראות אותם, ושהם היו למקרה חירום בלבד. אני חושבת שבשביל שוקולד לא צריך אף מקרה חירום...
אחרי ההפסקות שכבר הייתי קצת עייפה, התחלתי לשחק עם אבא ב"גלו את סימון השבילים", שזה משחק מעולה ! אבא רואה איפה הסימון, רומז לי וגם מראה לי אותו - ואז אני צועקת "הנה הוא, יש !" ומגלה לכולם.
אמא אומרת שאם המשחק עובד על חניכים בכתה ד', אין סיבה שלא יעבוד על ילדים כמוני. אני חושבת שבכתה ד' המשחק בטח כבר קצת ישעמם אותי...
בסיום המסלול חיכינו שדיניץ ווידר ילכו להביא את האוטו, ובינתיים התפרסתי לי על משטח חול שמצאתי. בדרך הביתה כמובן נרדמתי טוב טוב, ואידן העביר אותי ישר למיטה.
כולם נשארו אצלינו לארוחת צהריים על האש, והשתלטו לנו על המטבח והמרפסת, וגם על נעם :-)
אז הנה התמונות - תהנו ! אני נהנתי...
עמיתוש
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה