נו באמת, איך אפשר להשוות ?
אז, לפני שנתיים ויום, אי שם בעבר, בתקופת טרום-שני-ילדים ו-טרום-מה-לעזאזל-אבא-עושה-עם-אשר-לוזון-כל-כך-הרבה-שעות, אחותי הגדולה היתה מושיבה את אבא לכתוב בלי בעיה.
בימינו, לאף אחד (גם לאבא) אין מושג איך הזמן עובר.
אבל נעזוב את העניינים האלה. מה היה לנו מאז הפוסט האחרון ?
שלושה-ארבעה חגים, שתיים-שלוש מחלות, 60 אורחים לליל הסדר, וכמובן - החתונה של ענבר וארתור !
אי אפשר בכלל לתאר במילים את כל החוויות האלו, ולגבי תמונות - לאט לאט נעלה את כולן לרשת (הנה היום אבא מעלה אוסף קטן).
אבל מה איתי ?
אני מצוין !
ממש לא כמו אחותי - אני שתי טיפות מים כמו אמא שלי כשהיא היתה בגילי, עד שסבתא ג'ויס לפעמים מתבלבלת וחושבת שהיא חזרה לשנות השמונים. ומצד שני - אני באורך/גובה שיותר דומה לאבא מאשר לאמא :-)
אני מבלה כל יום בגן פשוש בעין תמר, עם מי שעמית קוראת להם "האחים של" - אמיר (של אליה), אשבל (של נוב), יאיר (של אלון), גלבוע (של סיני ועברי) ועוד כמה חבר'ה שהם לא אחים-של עבור עמית. וכן - אני גם הכי קטנה וגם הבת היחידה :-)
התחלתי לאכול כל מה שבא, ואני מאד אוהבת גם קיווי וגם פסטה. יש את העניין הקטן של מוצרי חלב שאבא ואמא פוחדים לתת לי בגלל שפעם אחת האדמתי כולי (כמוו שעמית אומרת - "היה לי דאאם"), אבל אני מאמינה שהם יירדו מזה (ואבאמא, רמז דק - אם גמרתי לכולם את השמנת של התותים-עם-שמנת, אז אולי אני כבר לא אלרגית ?!?).
אני זוחלת כמו גדולה, ונעמדת איפה שרק אפשר. לרדת זה עוד קצת בעיה, אבל גם לעזוב ידיים ולהתרסק זו דרך, לא ?
וכמובן - אני חייכנית, וזה דווקא מאד כמו אחותי הגדולה :-)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה