כאילו שלא עברו שנתיים וחצי מאז שהיינו כאן בפעם האחרונה, לחתונה של סטייסי וגורד.
אז הייתי בת כלום וחודש, אבא ואמא שלי לא ממש ידעו מה זה להיות הורים (לא שבטוח שעכשיו הם יודעים), ולאחות היחידה שלי קראו מומה. וחוצמזה, גם סבא וסבתא היו כאן.
המראנו ביום שישי בבוקר לכיוון, קודם לפראג, ומשם אחרי הפסקה קצרה לטורונטו. הטיסה היתה לא כל כך קלה, כי לא יעזור כלום - להיכנס לתוך צינור מעופף לכמה שעות כל פעם וגם לשבת כל הזמן על אותו כיסא - זה רעיון די מוזר. למזלי אמא הגיעה מוכנה עם כל רעיון אפשרי להעביר את הזמן, כולל דורה דורה דורה החוקרת במחשב שלה, אז בסך הכל הטיסה עברה בסדר. נעם גם שרדה לא רע, גם בזכות הבסנט שהביאו לה, וגם בזכות היכולת שלה להסתובב בזחילה במטוס ולעשות
עיניים ליושבים ולטסים.
עיניים ליושבים ולטסים.
בכל מקרה, אחרי המון המון שעות, ואחרי שכולנו היינו מעוכים לגמרי, סופסוף הגענו לטורונטו בשישי בצהריים בסביבות שלוש או ארבע. גורד ורוני חיכו לנו (המון זמן), וישר נסענו לבית של גורד וסטייסי - הבית שלנו לחודש הקרוב - לארוחת שישי עם כל המשפחה.
האמת, אין לי מושג איך היה, כי הגעתי בתרדמה מלאה שנמשכה עוד ועוד, עד שכמובן קמתי באמצע הלילה. נעם אמרה שג'סיקה וארין ממש רצו שאקום, אבל הסתדרו גם בלעדי, כי הבטיחו להן שעוד יהיו הרבה הזדמנויות. בכל מקרה כולנו היינו לא מאופסים, ובעצם רק למחרת התחילה החופשה...
למחרת, יום שבת, קמנו מוקדם מוקדם, והעברנו את הבוקר בהיכרות הבית והבעלים. בערך בעשר בבוקר אמא וסטייסי יצאו להשלמות של כל-מה-שצריך-במטבח שאנחנו אוהבים, ואני נעם אבא וגורד הלכנו לטיול לגן שעשועים הקרוב.
הכל כאן שונה - הכל ירוק ולא צהוב, החום כאן מגיע ל-28 מעלות כשהוא מתאמץ מאד, החול כאן בכלל לא חול אלא משהו בין אדמה לעפר - וכל זה רק מטיול קצר לגן שעשועים. לגן שעשועים הזה עוד בטוח נחזור, כי מאד מאד נהנינו. בשלב מסוים נעם התנמנמה על אבא, אז החלטתי שזו הזדמנות לתפוס את גורד לשיחה אחד-על-אחד, ושלחתי את אבא ונעם הביתה. רק שהשיחה לא ממש הצליחה, כי גורד רק הינהן והינהן, וכלום לא קרה. אני צריכה לשלוח אותו לראות דורה, שילמד קצת עברית...
 |
| From קנדה 2009 - היום הראשון |
 |
| From קנדה 2009 - היום הראשון |
 |
| From קנדה 2009 - היום הראשון |
אחר הצהריים נסענו לבית של ג'סיקה וארין בפעם הראשונה, בפעם הראשונה גם באוטו שנתנו לנו לחודש הקרוב (תודה סטייסי), ובילינו שם עד הלילה, כולל ארוחת סושי נהדרת (ככה אבא אמר. אני אכלתי קצת דג סלמון ואורז).
טוב, לבינתיים סיימתי. מחר בטח נעם תספר לכם קצת. זה מעייף לכתוב הכל לבד...
אוהבת,
עמיתוש
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה