סוף השבוע השני בקוטג', כמה מזמן זה היה...
כדי לנסות לתת את התחושה של איך זה להיות בקוטג', הנה כמה שניות מאחד הערבים הרגועים בו.
כדי לנסות לתת את התחושה של איך זה להיות בקוטג', הנה כמה שניות מאחד הערבים הרגועים בו.
הגענו בחמישי אחה"צ, מה שאיפשר לנו לנצל את הערב בכיף, ואחריו גם את שבת וראשון כמו שצריך. טסטסה בילו איתנו עד שבת אחה"צ, ואנחנו נשארנו ליום נוסף עם שאר ה-lebows.
מבחינת ה-lebows, לארח 17 איש במקום זה היה לא פשוט, בעוד שמבחינתנו זה לא מספר מפחיד במיוחד. אנחנו רגילים לכמויות גדולות יותר בין אם בצורן, בבוסתן, או אפילו בנאות.
כל כך הרבה חוויות בסופשבוע אחד, שקשה לזכור הכל. אבל שתיים שלא יישכחו -
- בית הספר הישן - רוני גילה לפני כמה שנים, בגבעה מעל לקוטג', את השרידים של בית הספר הישן שהיה במקום. צריך להבין את ההיסטוריה המקומית כדי להבין ש"עתיקות" כאן זה משהו בין מקסימום מאה-מאתיים שנה, וללכת לראות משהו כזה נותן את ההרגשה איך חיו כאן בעבר (הלא) רחוק. בכל מקרה, יצאנו לשם כולנו, כולל הילדים, והצעידה ביער העבות היתה נהדרת בפני עצמה.
- גורד ירד לדוג, ועמית ואני יצאנו גם. כיף לראות שגם ללא שפה הבנות מוצאות בגורד דמות חשובה שכיף להן לבלות איתו, ועמית שמחה על ההזדמנות להתנסות בדייג - מבחינתה בפעם הראשונה, מבחינתי, בגלל שאני כן זוכר את הפעם הקודמת כשהיא היתה בת שלוש, בדיוק באותו המקום - בפעם השניה. לתפוס לא תפסנו כלום, אבל בכל זאת זו חוויה.
מאז אותו סופשבוע עבר כבר הרבה זמן, עברו עלינו המון חוויות נהדרות בחופשה, ואוטוטו היא מסתיימת.
מקווה שאספיק לכתוב עוד לפני שהכל ייבלע בשגרת היום-יום אליה אנחנו מתגעגעים וחוזרים אוטוטו.
לילה טוב,
הענברים, יומיים לפני הטיסה הביתה