אחד הדברים שאני זוכר שעצבנו אותי אי-אז בצ'קפוינט, היה שכל יום נראה כמו היום הקודם לו, וכל חודש דומה לחודש לפניו ויהיה דומה לחודש אחריו. אותו מזג-אוויר מזגני, אותו לו"ז יומי, בלי שום הרגשה של עונות השנה, שלא לדבר על חגים.
"למזלי" היום, יותר משבע שנים מאז שעזבתי את "עולם ההייטק", ופלוס שלוש בנות - אי היכולת להבחין בין יום ליום, ובין עונה לעונה - הוא כמו חלום/סיוט שנשכח.
והנה הגיעה לה חופשת חנוכה, והרגשנו אותה במלוא עוזה - קודם כל עם ההכנות בגן לקראת המסיבות, אחר כך במסיבות בגן אשל ואחר כך בגן תמר (איפה באמת המצלמה שלי עם כל התמונות מהמסיבות ?!?), ואחר כך - עם החג עצמו והחופשה שאיתו.
את תחילת החג חגגנו אצל ההסים בשדמה - אספנו את הבנות מהגן, ונסענו להדלקת נרות בבית החדש של ממ עמוס ומאיה, יחד עם נחמיה והילדים ושאר משפחת הס לסניפיה השונים. נשארנו כמובן לישון, וההתלהבות היתה גדולה.
כל יום והדלקת הנרות שלו, כל יום עם חברים ומשפחה (כמו בכל חול-מועד, בירנבך על שלושת בניהם באו לבלות איתנו), וכל יום חגיגה מחדש.
חג חנוכה הוא גם (אם אני לא טועה) התאריך הקבוע ל"יום הילד" בעין גדי - חגיגת משחקים ויצירה תחת עצי הבאובב, ולאחריה הצגה באולם המופעים. השנה תומר אני ו"הגדולים" (ענבר וכרמל נשארו בבית) נסענו לבלות. גולת הכותרת של האירוע - כרגיל - "רכבת ההפתעות" הקיבוצית, "מתקן" מלהיב שכמובן אם חס וחלילה יקרה משהו למישהו (ויטענו כאן שאני פולני) כוווולם יטענו שהם לא ראו/לא שמעו/הם מזמן טענו שצריך להפסיק את זה כי אין ביטוח (ומה שבעצם אני עושה כאן זה אותו דבר, לא ? שמח שהבנות שלי נהנות מהחוויה כל עוד זה אפשרי, ומראש אומר "אמרתי לכם").
שאר חוויות החופשה היו בעיקרן במושב, נהנים ממזג האוויר ומהחברה, כולל קצת עבודות במטע - מעיין, עמית ודרור עזרו לתומר ולי לשים טפטפות ב"משתלה" החדשה במטע, ואחר כך נהנינו מ"קטיף עצמי" (כמובן ששאלנו את שרון וברי אם מותר) של עגבניות שרי, קולורבי ופלפל צהוב.
כבר שנים שאנחנו מנסים לשכנע את הבירנבכים לבוא לגור איתנו בחור שלנו במדבר, והשנה הלחץ עלה מדרגה, כשסופסוף באמת נראה שיש לנו מה להציע מבחינת תעסוקה (אבל ימים יגידו אם משהו ייצא מזה). בינתיים ניסיתי לשלוף עוד שפן מהכובע, ולקחתי את תומר והילדים ל"סלאר" המקומי -
מעניין כמה תרמילאים בני המושב הגיעו לסלאר בבוליביה לפני שעלו על הרכב של אבא ונסעו צפונה עד לבריכות לראות כמה יפה פה ליד הבית...
אחרי שבירנבך נסעו הביתה לטל-אל, ולנו נשארו עוד כמה ימי חופשה ללא מענה "גנני" - הוכרזה "קיטנת סבתא" והבנות בילו בכיף עם סבא וסבתא בבית. טוב, היו לנו הרבה סיבות לעבור לגור במושב, לא ?!?
ולסיום סיומת, כמה שירי חג מפי הבנות:
ועד לפוסט הבא - חנוכה שמח !
הענברים
"למזלי" היום, יותר משבע שנים מאז שעזבתי את "עולם ההייטק", ופלוס שלוש בנות - אי היכולת להבחין בין יום ליום, ובין עונה לעונה - הוא כמו חלום/סיוט שנשכח.
והנה הגיעה לה חופשת חנוכה, והרגשנו אותה במלוא עוזה - קודם כל עם ההכנות בגן לקראת המסיבות, אחר כך במסיבות בגן אשל ואחר כך בגן תמר (איפה באמת המצלמה שלי עם כל התמונות מהמסיבות ?!?), ואחר כך - עם החג עצמו והחופשה שאיתו.
את תחילת החג חגגנו אצל ההסים בשדמה - אספנו את הבנות מהגן, ונסענו להדלקת נרות בבית החדש של ממ עמוס ומאיה, יחד עם נחמיה והילדים ושאר משפחת הס לסניפיה השונים. נשארנו כמובן לישון, וההתלהבות היתה גדולה.
כל יום והדלקת הנרות שלו, כל יום עם חברים ומשפחה (כמו בכל חול-מועד, בירנבך על שלושת בניהם באו לבלות איתנו), וכל יום חגיגה מחדש.
חג חנוכה הוא גם (אם אני לא טועה) התאריך הקבוע ל"יום הילד" בעין גדי - חגיגת משחקים ויצירה תחת עצי הבאובב, ולאחריה הצגה באולם המופעים. השנה תומר אני ו"הגדולים" (ענבר וכרמל נשארו בבית) נסענו לבלות. גולת הכותרת של האירוע - כרגיל - "רכבת ההפתעות" הקיבוצית, "מתקן" מלהיב שכמובן אם חס וחלילה יקרה משהו למישהו (ויטענו כאן שאני פולני) כוווולם יטענו שהם לא ראו/לא שמעו/הם מזמן טענו שצריך להפסיק את זה כי אין ביטוח (ומה שבעצם אני עושה כאן זה אותו דבר, לא ? שמח שהבנות שלי נהנות מהחוויה כל עוד זה אפשרי, ומראש אומר "אמרתי לכם").
שאר חוויות החופשה היו בעיקרן במושב, נהנים ממזג האוויר ומהחברה, כולל קצת עבודות במטע - מעיין, עמית ודרור עזרו לתומר ולי לשים טפטפות ב"משתלה" החדשה במטע, ואחר כך נהנינו מ"קטיף עצמי" (כמובן ששאלנו את שרון וברי אם מותר) של עגבניות שרי, קולורבי ופלפל צהוב.
כבר שנים שאנחנו מנסים לשכנע את הבירנבכים לבוא לגור איתנו בחור שלנו במדבר, והשנה הלחץ עלה מדרגה, כשסופסוף באמת נראה שיש לנו מה להציע מבחינת תעסוקה (אבל ימים יגידו אם משהו ייצא מזה). בינתיים ניסיתי לשלוף עוד שפן מהכובע, ולקחתי את תומר והילדים ל"סלאר" המקומי -
מעניין כמה תרמילאים בני המושב הגיעו לסלאר בבוליביה לפני שעלו על הרכב של אבא ונסעו צפונה עד לבריכות לראות כמה יפה פה ליד הבית...
אחרי שבירנבך נסעו הביתה לטל-אל, ולנו נשארו עוד כמה ימי חופשה ללא מענה "גנני" - הוכרזה "קיטנת סבתא" והבנות בילו בכיף עם סבא וסבתא בבית. טוב, היו לנו הרבה סיבות לעבור לגור במושב, לא ?!?
ולסיום סיומת, כמה שירי חג מפי הבנות:
ועד לפוסט הבא - חנוכה שמח !
הענברים
