הייתי חולה

אולי זה הבילוי בבריכה הקרה של עין בוקק, אולי זה הבילוי עד מאוחר בערב יום העצמאות, אולי סתם שיניים שמתנגדות להיחשף, אבל ממש ממש הייתי חולה.
השבוע הקודם היה עמוס אירועים, וכולם כמעט היו שותפים למאמץ. דודה ענבר אירגנה את התערוכה של בית הספר, סבא וסבתא התרוצצו לפני, תוך כדי ואחרי הערב אחרי כל דבר (ואפילו קיבלו בסוף מכתב תודה מיוחד !), ואבא, יחד עם רז התאילנדי שלו, עבדו כל היום עד שהאירו את השמיים זיקוקים מרהיבים !
אגב זיקוקים, כל הילדים ממש ממש נבהלו, בכו וצעקו בזמן הזיקוקים, והנה - רק אני הגיבורה - ישבתי על הידיים של סבתא ונהניתי מכל רגע. הנה, תראו -

אחרי הערב נשארנו כל המשפוחה לעזור לסדר ולנקות, רק שבסוף גילינו שנישארנו לבד... חוץ מדליה, כמובן. אז בזמן שאני ישנתי לי בעגלה וברקע שרו וניגנו להקת השגרירים (שהיו ממש ממש לא משהו...), כולם התרוצצו, ובסוף הלכנו הביתה.

אבל הלילה רק התחיל - אני לא הרגשתי טוב והתעוררתי כל הזמן. אבל בבוקר החלטנו לקום כמו חדשים, ויצאנו לבלות על הדשא. אני גיליתי שאני מאד מאד אוהבת מלפפונים חמוצים ופיתות, וביליתי בכיף עם כולם.

אבל גם אני וגם אבא גילינו שאנחנו לא ממש בריאים. חום, נזלת, ומה לא, ורוב הזמן היינו מצ'וקמקים איזה יום או יומיים.
אבא ואמא טיפלו בי, ואמא טיפלה באבא, ואחרי כמה ימים כמעט הכל עבר.
כמעט, כי לי נשארה הנזלת, ואני ממש ממש לא מרוצה מזה. ז'תומרת אין לי בעיה עם הנזלת, יש לזה דווקא ארומה מעניינת, אבל מי שנהיו מעצבנים הם אבא ואמא, שמתעקשים לנגב לי אותה כל הזמן... אה, וגם אני לא ממש ישנה בלילה בגללה, אז מאז אני מתעוררת המון בלילה, ומשגעת קצת את ההורים. זה גם משתלב טוב טוב עם העובדה שסבתא נעלמה לה בהרי האטלס לשבועיים, ופתאום ההורים מגלים איך זה להיות הורים במשרה מלאה - בלי הפסקות פה ושם למנוחה.

אבל כמו שאומרים, הכל יעבור - הנזלת, השינה המקוטעת בלילה, ובמהרה בימינו - גם החופשה של סבתא :-) כולנו מתגעגעים
אז ביי לכולם,
נתראה אוטוטו ביומולדת של אמא בשבועות,
עמיתוש