יש גן, שזה הגן שלי וגן אשל של הגדולים, וגן פשוש של נעם שבעין תמר שפעם הייתי בו.
ויש גן שעשועים שזה לא גן בכלל כי זה עם מתקנים, והולכים אליו אחרי הצהריים אם לא הולכים לבריכה ולא הולכים לאליה, ואז עוברים ליד הגן שלי שהוא בכלל סגור כי זה לא כל כך נעים לראות גן סגור.
ויש פארק, שזה גם לא גן וגם לא גן שעשועים. זה בכלל מקום עם דשא ועצים ולפעמים זה כמו יער. אבא אמר שגם בישראל יש פארק אבל לא נראה לי. רק בקנדה שזה ליד ארצות הברית.
ויש, תחזיקו טוב - פארק שעשועים !
פארק שעשועים זה לא גן וגם לא פארק, זה בכלל גן שעשועים עם מתקנים מיוחדים שצריך לעמוד בתור בשבילם, וצריך לשוט באוניה כדי להגיע אליו. מחר מחר מחר (המתרגם - "לפני כמה ימים") הלכנו לפארק שעשועים נהדר, והיינו בו מהבוקר עד הלילה, למרות שלא היה חושך בלילה ורציתי עוד להישאר.
בהתחלה שטנו באוניה וראיתי את המים ואת הברווזים, וגם אכלנו כריכים עם גבינת שום שמיר.
אחר כך הלכנו בפארק ולא רציתי ללכת כי רציתי ידיים, אז אמא ואבא אמרו שלא חייבים ואפשר להישאר בדשא, אז הלכנו.
קודם הלכתי עם אבא לברבורים שעל המים, שהם האבא של הברווזים הקטנים ששטים ואסור לדרוס אותם. בהתחלה נתתי לאבא לכוון את ההגה, ואחר כך אבא נתן לי. ושטנו המון המון אבל נמאס לי אז סיימנו עוד לפני שקראו לנו.
התחנה השניה היתה הדבורים, ועמדתי עם אמא בתור עד שראיתי שאני צריכה לעלות לבד, אז אמרתי שלא והלכנו לקרוסלה המסתובבת. בקרוסלה (שנבנתה בשנות העשרים ונשמרה עובדת עד היום - אמר אבא) רכבתי פעם ראשונה על סוס רגיל ואמא שמרה עלי. ישר אחרי שירדתי אמרתי שאני רוצה עוד פעם, ובפעם השניה רכבתי על סוס שעלה וירד כל הזמן. ובפעם השלישית (!!!) כבר רכבתי על סוס לגמרי לבד, ואמא רכבה על סוס משל עצמה. כל הכבוד אמא !
אבא ונעם לא הספיקו להגיד "יש קקי בחיתול" וכבר אמא ואני עלינו על הרכבת לסיבוב ברחבי הפארק, שהיה מרשים מאד, ואז החלטתי שאני מספיק גיבורה, ולקחתי את אמא לדבורים. בדבורים צריך לשבת לבד, ולא לצעוק או לבכות גם אם זה מפחיד, כי אי אפשר לעצור את הדבורים אז זה בכלל לא משנה אם בוכים או לא. גם בדבורים כמובן עשיתי פעמיים כי הדבורים כבר התרגלו אלי ולא היה כדאי להפסיק.
הדבורים לא עשו לי בכלל צמרמורת, לא ! (ההדגשה היא מהדוברת עצמה) אבל הספל עשו לי המון צמרמורת. לאמא זה בכלל עשה סחרחורת. איזו מצחיקה ! ולמרות זאת עשינו שלוש פעמים - פעמיים עם אמא ופעם עם אבא, שגם הוא קיבל סחרחורת.
אחר כך החלטתי להרגיע קצת, והלכתי לנהוג בכבאית ולצלצל בפעמון. שם לא רק נהגתי לבד, אלא גם עמדתי בתור לבד ונתתי לאיש את הכרטיסים לבד, כן ! כדי שהכבאית לא תעלב כמובן גם בה נהגתי שלוש פעמים... (אבא - בשביל הורים קנדים שמטפלים בילדים שלהם בני השש כמו תינוקות לראות ילדה פיצפונה עומדת בתור לבד ועושה הכל לבד בלי חשש זה פשוט מדהים. כמה פעמים העירו/החמיאו לנו כמה היא עצמאית ובטוחה בעצמה. אין ספק שעם כל העצמאות שאנחנו יודעים שיש לה זה היה מבחן מרשים שהיא עברה בצורה נהדרת).
אז קצת נחנו ואכלנו ארוחת צהריים שהבאנו מהבית. אני בעיקר אוהבת לאכול את מקלות הגבינה של גורד, שמותר לי רק שתיים כל פעם. וגם אכלתי כריך, שוב עם שום שמיר...
אז סופסוף אבא החליט להיות אמיץ ולעלות על מתקן שהוא רצה. בגלל שהיה לי כבר הרבה ניסיון אז ליוויתי אותו ועליתי איתו לסירת בול עץ, שעולה עולה עולה, ואז יורדת מהר ומשפריצה המון מים. לא פחדתי בכלל, אבל אני חושבת שאבא קצת פחד בירידה, כי הוא החזיק אותי חזק וגם אמר לי שמותר לי לצעוק כי זה כיף. למה שם מותר לצעוק וכשאני בבית אסור לצעוק ? גם בבית זה כיף !
זהו, משם צעדנו בחזרה לאוניה, עם עצירה קטנה לאונית משחק בדרך, ואחרי שחיכינו בסבלנות בתור עלינו בחזרה ושטנו לאוטו. אבא ואמא היו עייפים אז הם אמרו לי שכבר לילה, למרות שבכלל היה רק שמונה בערב ולא היה חושך בכלל. סיכמנו שאזמין את ג'סיקה וארין לבלות איתי פעם נוספת בפארק שעשועים הזה אחרי שנחזור מהקוטג'.
אז זו היתה החוויה שלי מהפארק שעשועים, ורק שאלה אחת יש לי (שאבא אומר שמחר אקבל עליה תשובה) - מה זה קוטג' ?
קוטג' זה בכלל אוכל, לא בית...
אוהבת,
עמיתוש
2 תגובות:
מדהים מדהים מדהים........
וואו הקריאה קודם כל הייתה כייפית, מעניינית ומצחיקה
והתמונות מוסיפות המון חן !!
הילדה גדלה בהחלט!!
כייף להתעדכן במסעותכם
נשיקות לבנות
שיר
היי לכם מווייטנאם גם אנחנו היינו היום בפארק שעשועים. שנמצא על אי אבל לא שטים אליו אלה נוסעים 3.5 ק"מ ברכבל. נשמע שעשיתם כיף חיים בפארק שלכם. אורי מאוד מתגעגע אליך ולנועם ומאוד רוצה לדבר איתך הוא גם רוצה לקנות לך מתנות כל פעם יש לו רעיון אחר. תמשיכו להנות בקנדה נשיקות לכולם
הוסף רשומת תגובה