יום בחיים

היום מתחיל כמובן בלילה - אמנם עמית ונעם נרדמו כל אחת במיטתה (עמית אפילו החליטה הלילה לישון בקומה העליונה) - אבל באמצע הלילה היא היתה ערנית מספיק בכדי לרדת מהמיטה ולהתגנב אלינו. בשלב מסוים רעות העירה אותי וסימנה לי שברח לעמית קצת פיפי. "לפחות היא עברה לצד שלך" נאמר לי...
אז תוך כדי הלילה הספקנו להחליף בגדים ועוד, ועמית ואמא בילו את שאר הלילה ביחד - בקומה העליונה.

בשבע השעון צלצל, בניגון "בבוקר..." של גידי גוב, ולקחו עוד כמה דקות עד שיצאתי מהמיטה, ואפילו נעם התעוררה לאיטה. אמא כבר הספיקה להלביש את עמית, ונעם ישר התיישבה למנת הצ'יריוס הכפולה שלה. עמית התרצתה לצחצוח שיניים אבהי, והבטיחה לי "היום אתה תיקח אותי לגן" :-)
עוד לפני הגן עמית קיבלה את המתכון המיוחד שלה - דלי פקאן+גרנולה+יוגורט עיזים "של אבא", וכמובן אכלה לאיטה (מאד לאיטה...). אחרי לחץ קל היא אפילו רוקנה את השאריות לפח והניחה את הקערה והכפית בכיור.
נעם בזמן הזה הספיקה להתלבש, לצחצח שיניים עוד ועוד (אחרי תקופה של התנגדויות עכשיו היא מתעקשת לצחצח לבדה, וקשה להוציא לה מהיד את המברשת), לנעול נעליים ולהיות מוכנה לפעוטון. השבוע תורנו לעשות קניות לפעוטון, וכרגיל אצל משפחת ענבי - בסופו של דבר הקניות הגיעו עם שליח (אחד הנהגים של עבד) ששמח לעשות טובה לשמוליק ואסף אותן מענבר מבאר שבע (את הפלפלים נביא מהשדות, אבל בשביל מה למהר - שמוליק יחזור מההפגנה בירושלים וכבר "יעשה שוק").
זהו, מסיימים להסתרק (נעם עוד לא מסתרקת הרבה, עמית החליטה שאבא יעשה לה קוקו פשוט) - והחוצה, לגנים, מי ברכב (אמא נעם והקניות) מי ברגל (באופניים, הפעם של אבא, עם קסדות כמובן).

בוקר -
לי יש (עוד) ממ"ן להכין בתורת המימון. עשינו היום חשבון וראינו שעברו 5 שנות תואר ואני עוד הרחק מסיומו. אבל לפחות אפשר להגיד שאני מתמיד.
לפני הכל רעות הזכירה לי שצריך להכין חביתות לפעוטון, אז הכנתי שלוש - 11 ביצים סך הכל + 1 מיוחדת כי שכחתי שאחד הילדים אלרגי לחמאה.
רעות פוצחת ביום עבודה מהבית (מהמשרד...) אבל קוטעת אותו בשמחה עבור שעה וחצי אצל דרורה. ואני מנסה לשקוע בלימודים, אבל בדיוק אז מצלצל הטלפון ומודיע לי מתקן ההליכונים שסופסוף הוא מגיע, אז ביליתי איתו שעתיים בערך, בתקווה שעכשיו אפסיק להתחשמל בכל פעם שאני רץ. אולי מחר אעשה בדיקת ניסיון.
אחרי המסאג' ותיקון ההליכון עוד הספקנו לעבוד קצת, כל אחד בעניינו, תוך מאבקים רגילים עם המדפסת המשפחתית (צריך לקנות עוד דיו, אבל מה עושים כשהדיו יקר יותר מהמדפסת ?).

צהריים -
חטפנו שאריות מהסופשבוע של פסטה, פאלש-פילה וסלט סלק, וקינחנו בפסטה ברוטב פסטו מעולה. עוד רגע והולכים לקחת את הבנות - אני את נעם מהפעוטון (שוב חסמתי, בטעות, את הדרך לאוטובוס של ארכדי) ואמא את עמית. לעמית הדרך היתה ארוכה ומעצבנת, כי התכניות לא יצאו לה בדיוק כפי שתכננה - היא ואלונה החליטו שהיא תלך לאלונה ישר מהגן, אבל לאלונה (שהיא מגן אשל, יותר גדולה...) יש חוג, אז אי אפשר.
נעם נאמה "אמאם-אמאם" כל הדרך באוטו, וכשנכנסה הביתה התיישבה ישר לחדר האוכל ועוד מנת סלט סלק שצובע לה את החיתול בפיפי אדום, ועמית, אחרי שנרגעה קצת, העלתה את הרעיון שכולם יילכו לראות את החוג של אלונה.
לי יש את החוג שלי, ובארבע אני עולה עם כוס קפה טוב לטרמפ של עזה לחוג רדיו שלנו בעין גדי, בעוד רעות והבנות עולות כל אחת על אופניה ומתגלגלות לעבר המתנ"ס...

לילה -
חוג הרדיו זה "רק" מחמש עד שמונה, אבל אם יוצאים הלוך בארבע, והזמן נמרח עד שמונה וחצי - זה בעצם כבר יוצא חצי יום. הפעם אמיר אשר עבד איתנו על הגשה, וכרגיל היה נחמד ומעניין.
כשחזרתי הבנות כבר ישנו. נעם רק נרדמה, אבל עמית כבר חזרה לפוזיציה של התכרבלות בפוך החדש שלה בקומה העליונה. נעם לעומתה לא מוכנה אפילו להתכסות בשמיכה דקה (אבל גם עמית היתה ככה בצעירותה).
רעות מכורבלת גם כן מול הטלויזיה, מול תכנית על המשפחה של גלעד שליט בערוץ 10. אני כל כך מקווה שכשנקרא בעתיד את הפוסט הזה נדע כבר שהסוף היה טוב, וגלעד חי ושלם פיזית ונפשית עם משפחתו. בינתיים זה לא נראה טוב, לא משנה כמה כולם מרגישים ש"הנה אוטוטו הוא בבית".
רעות כבר אכלה, אז אני יושב על אבוקדו בשל, ועל קערת מרק, ועכשיו מה ?
ללכת לישון ? הרי כמעט לא הספקתי כלום היום
ללכת לעבוד ? אין לי אף פרויקט "בתשלום" כרגע, והמרינות יכולות לחכות עוד קצת
לראות טלויזיה ? החלטתי שאני רואה טלויזיה רק כשאני רץ, ועכשיו שההליכון אמור לעבוד כמו שצריך, אפילו אין לי תירוץ.
הראש עובד, עוד עם מגוון רעיונות על תכניות רדיו. אבל זה לא אמיתי עדיין.
אז הנה - הגיע הזמן לעוד "יום בחיים"...
לילה טוב,
שושו