מים ואחר כך מיץ

בעוד עמית שתתה רק מים מאז ומתמיד, נעם, בתור ילדה שניה, כבר ידעה מה לדרוש, ובלי קשר - היא פחות מתרשמת מהדמויות ההוריות שסובבות אותה...
אז אנחנו מנסים פטנטים - רוצה מיץ ? קודם כוס מים !
ובכלל, על כל כוס מים, אפשר כוס מיץ. הגיוני, לא ?

לפני כמה זמן נעם אומרת לי "אבא, אני רוצה מים ואחר כך מיץ".
בכיף. אני הולך להביא כוס, והיא רצה, עוקפת אותי "אני אביא" - ומביאה ממגרת הכוסות את הכוס הכי קטנה - גביע "אליהו" של פסח, בקושי שלוק - כדי שאמלא לה.

אני ממלא, היא לוגמת בשניה, "ועכשיו מיץ".
אני לוקח את הכוס ובא למלא מחדש - "לא, אני בוחרת !"
רצה, מוציאה מהמגירה את הכוס הגדולה ביותר שהיא יכולה למצוא ונותנת לי - "עכשיו מיץ !"

כמובן שלא הספקתי לצחוק, כמובן שהיא נעלבה כי היא הרגישה שצוחקים עליה, אבל מה שמגיע - מגיע. היא קיבלה את כוס המיץ הגדולה שלה...

ולאחר מכן נקבע חוק חדש - "מים ואחר כך מיץ - באותה הכוס..."