יש דבר כזה שיגרה ?
ככה זה נראה אצלינו, מאתמול עד היום בבוקר...
אתמול חגגנו יום הולדת ארבע בגן לנעם (פרטים בהמשך), ויום הולדת שנה "אמיתית" לכרמל, מה שאמר שעד 11:30 בערך לא ממש עשינו כלום חוץ מדברים שקשורים למסיבה.
אחרי הגן, "כרגיל", עמית ביקשה ללכת לאליה, ונעם ביקשה ללכת לאמיר. שתיהן ביחד אצל גורדון, כשתומר אי-שם בעבודה, זה אומר 5 ילדים ואפילו לנועה זה קשה. אז עמית הלכה אליהם, ונעם חזרה לבלות עם אמא וכרמל בבית.
אני חזרתי לעבוד עוד עד חמש וחצי, אז התפניתי כדי לארגן דברים לחוג טניס של עמית, ולנסות לקחת את נעם לבריכה "סוליקו" (להיות אחד-על-אחד זו פריבילגיה רצינית בימינו...).
נעם לא רצתה בכלל ללכת לבריכה, אלא ללכת לאסוף כדורים ליד חוג הטניס (תחביב נחמד, רק כשזה בארבעים מעלות זה לא תענוג גדול, לפחות לא בשביל האבא שאמור ללוות אותה. נדמה שלהן 40 מעלות זה סטנדרט, הן לא מתרגשות), ואם לא לאסוף כדורים - אז לנצל את העובדה שאליה ועמית לא בבית וללכת לאמיר...
לקחנו מחבט ומים, עלינו על האופניים, ושעטנו למגרש - שם גילינו שמה שלא הבאנו זה נעלי ספורט לעמית (והוכחה כמה היא רגילה לחום וכמה היא דומה לאבא שלה - היא הלכה יחפה מהבית של גורדון למגרש, כשבקלות אפשר להכין חביתה על הכביש בחום הזה שיש כאן). בקיצור - נעם נשארה לאסוף כדורים, אני חזרתי להביא נעליים - ושם גיליתי שאמיר, רואי ואמא נועה כבר הגיעו אלינו...
אז נעם חזרה הביתה, יצאה לבלות עם אמיר בדשא/משרד/חדר/גלבוע, ואנחנו בילינו בחיק אביתר (סבתא שומרת עליו, כי ענבר בעבודה וארתור בצורן, אבל היא גם מכינה אוכל לגן אז היא עסוקה), כרמל, רואי הגדול (שמתאמן על גם להיות בלי חיתול, גם להגיד שהוא צריך פיפי וגם באמת לעשות את הפיפי בחצר), ותכנית אדריכלית של הבית שלנו שאנחנו מנסים להצליח לסיים ומתבכיינים על הכאב ראש שזה עושה לנו.
בשבע וקצת אליה ועמית חזרו מהטניס, בהודעה שאליה נשארת לישון אצלינו. את רואי וכרמל כבר קילחתי, ואביתר כבר הלך חזרה הביתה עם סבתא. נועה הלכה לחפש אחר הילדים האובדים (מכל הרשימה, נחשו מי נעלמו לפתע ?) - וזזה הביתה. אז רעות דאגה לבנות שיכנסו למקלחת (הן כבר גדולות, מתקלחות לבד !), ארגנו ארוחת ערב של טוסטים למיניהם, וניסינו להרדים את כרמל שהחליטה למרוד בצעקות על (ובכל זאת הושארה במיטה שלה...).
שמונה וחצי בערך, כרמל סופסוף נרדמה, הבנות יבשות, לבושות, מסורקות וישובות לאכול, בארוחת הערב האיטית להחריד הקבועה, ובסוף גם הלכו לצחצח שיניים ולמיטות. או בערך למיטות - אליה ועמית משחקות במשהו במיטה העליונה, ונעם כל חמש דקות באה להתלונן שהיא לא נרדמת...
התמונה הבאה - אחרי שרעות ואני הלכנו לישון אחרי חצות (כי כשהבנות הולכות לישון זה סופסוף הזמן ללכת לעבוד - ככה זה עצמאים, או לפחות ככה זה אצלינו), בסביבות ארבע בבוקר רעות מעירה אותי מהצעקות של כרמל (כמובן שזה שכרמל באמת צועקת בקולי קולות לא מעיר אותי בגרוש), ואנחנו מנסים להרדים את כרמל עם בקבוק/מוצץ/החלפת חיתול תוך כדי שדואגים שהשאר לא יתעוררו. בסופו של דבר רעות הולכת לישון (יש לה היום יום מטורף משבע בבוקר עד עשר בלילה...) ואני מוצא עצמי עם כרמל על הידיים על הספה בסלון, כשפתאום דמות מתקרבת לעברי, חולפת על פני והולכת לשתות מים. הדבר האחרון שאני רוצה עכשיו זה שהדמות תהיה אליה ושהיא תחליט שהיא רוצה "הביתה עכשיו", אז אני מחליט להיתעלם, והדמות מתעלמת ממני גם כן. יפה...
שש וחצי בבוקר אני מנסה לגרד את עצמי מהמיטה, רעות כבר אחרי מקלחת, אחרי הכנות ליום ואחרי שבסלון עומדים למסדר הבגדים לכרמל, הבגדים לעמית, ושבע שמלות לנעם (כי רק ככה היא מוכנה לבחור איזו שמלה ללבוש היום לגן. נו, בכל זאת היא מסובבת אותנו על האצבע הקטנה). עמית מתעוררת ראשונה וכועסת שאף אחד לא ער. אני מאיים במשהו שלא תעז להעיר אף אחת, והולך להכין כריכים לה ולאליה לגן. עמית כמובן נעלבה מהאיום וברחה לחדר שלי להתחבא ולהיעלב, ועכשיו - לך תוציא ממנה איזה כריך היא ואליה רוצות...
בהתגנבות יחידים עמית נכנסת להעיר את אליה באישורי, ואז צחצוח שיניים/שטיפת פנים/התלבשות/תסרוקת וצ'יק-צ'ק הן מוכנות. או-אז נעם מתעוררת, משתפת פעולה יפה, ורק מזכירה לי "היום יום רביעי, אני צריכה ארבע צמות". שוין, לך תעשה ארבע צמות על ראש של ילדונת עם כפות ידיים כמו שלי. טלפון לסבתא ג'ויס והיא מתייצבת (עם אביתר שאמור היה להירדם בעגלה בדרך) ומעטרת את הראש של נעם בצמות הדרושות. כרמל שהתעוררה תוך כדי התיישבה מרוכזת מאד, ואחר כך מיהרתי להחליף לה חיתול לפני שכולה תתמלא בקקי, והגדולות ניצלו את הזמן לשחק "מלחמה" עם החוקים המיוחדים שלהם.
אז -
אליה - מוכנה !
עמית - מוכנה ! (כמעט, הסנדלים לא בבית כי היא צריכה נעליים לטניס אז היא הלכה יחפה מגורדון לחוג והשאירה שם את הסנדלים. טלפון לנועה ונסגר שהן יגיעו עם אמיר לגן)
נעם - מוכנה !
כרמל - אחרי החלפת החיתול - מוכנה ! (לא לשכוח לתת לסבא את החיתולים שאמא השאירה בשביל הגן...)
אביתר - בעגלה מחכה שסבתא תחזור לטייל איתו - מוכן !
או-אז נשמעת דפיקה בדלת, והשכן החתיך ארנון נכנס בליווי אמא לילך. הוא רוצה להזמין את נעם ללכת איתו לבד לגן.
סבא שמוליק הגיע, עם מים מהבאר ואוטו עם כסא של כרמל, וכרמל כמעט רצה לאוטו בניפוף ידיים של "יום טוב" לכל עבר.
זהו, כולם בדרך לגן. אפשר ללכת לשתות קפה כמו בן-אדם ?
כמעט - תיקי האוכל של הגדולות נשארו בבית, אז אני מקפיץ, ותוך-כדי כך חושב שאולי אם אני עכשיו אשב לכתוב, עוד לפני הקפה, אני באמת אצליח ולא שוב אגיד "חבל שלא כתבתי..."
ועכשיו - קפה !
יום טוב,
שושו
ככה זה נראה אצלינו, מאתמול עד היום בבוקר...
אתמול חגגנו יום הולדת ארבע בגן לנעם (פרטים בהמשך), ויום הולדת שנה "אמיתית" לכרמל, מה שאמר שעד 11:30 בערך לא ממש עשינו כלום חוץ מדברים שקשורים למסיבה.
אחרי הגן, "כרגיל", עמית ביקשה ללכת לאליה, ונעם ביקשה ללכת לאמיר. שתיהן ביחד אצל גורדון, כשתומר אי-שם בעבודה, זה אומר 5 ילדים ואפילו לנועה זה קשה. אז עמית הלכה אליהם, ונעם חזרה לבלות עם אמא וכרמל בבית.
אני חזרתי לעבוד עוד עד חמש וחצי, אז התפניתי כדי לארגן דברים לחוג טניס של עמית, ולנסות לקחת את נעם לבריכה "סוליקו" (להיות אחד-על-אחד זו פריבילגיה רצינית בימינו...).
נעם לא רצתה בכלל ללכת לבריכה, אלא ללכת לאסוף כדורים ליד חוג הטניס (תחביב נחמד, רק כשזה בארבעים מעלות זה לא תענוג גדול, לפחות לא בשביל האבא שאמור ללוות אותה. נדמה שלהן 40 מעלות זה סטנדרט, הן לא מתרגשות), ואם לא לאסוף כדורים - אז לנצל את העובדה שאליה ועמית לא בבית וללכת לאמיר...
לקחנו מחבט ומים, עלינו על האופניים, ושעטנו למגרש - שם גילינו שמה שלא הבאנו זה נעלי ספורט לעמית (והוכחה כמה היא רגילה לחום וכמה היא דומה לאבא שלה - היא הלכה יחפה מהבית של גורדון למגרש, כשבקלות אפשר להכין חביתה על הכביש בחום הזה שיש כאן). בקיצור - נעם נשארה לאסוף כדורים, אני חזרתי להביא נעליים - ושם גיליתי שאמיר, רואי ואמא נועה כבר הגיעו אלינו...
אז נעם חזרה הביתה, יצאה לבלות עם אמיר בדשא/משרד/חדר/גלבוע, ואנחנו בילינו בחיק אביתר (סבתא שומרת עליו, כי ענבר בעבודה וארתור בצורן, אבל היא גם מכינה אוכל לגן אז היא עסוקה), כרמל, רואי הגדול (שמתאמן על גם להיות בלי חיתול, גם להגיד שהוא צריך פיפי וגם באמת לעשות את הפיפי בחצר), ותכנית אדריכלית של הבית שלנו שאנחנו מנסים להצליח לסיים ומתבכיינים על הכאב ראש שזה עושה לנו.
בשבע וקצת אליה ועמית חזרו מהטניס, בהודעה שאליה נשארת לישון אצלינו. את רואי וכרמל כבר קילחתי, ואביתר כבר הלך חזרה הביתה עם סבתא. נועה הלכה לחפש אחר הילדים האובדים (מכל הרשימה, נחשו מי נעלמו לפתע ?) - וזזה הביתה. אז רעות דאגה לבנות שיכנסו למקלחת (הן כבר גדולות, מתקלחות לבד !), ארגנו ארוחת ערב של טוסטים למיניהם, וניסינו להרדים את כרמל שהחליטה למרוד בצעקות על (ובכל זאת הושארה במיטה שלה...).
שמונה וחצי בערך, כרמל סופסוף נרדמה, הבנות יבשות, לבושות, מסורקות וישובות לאכול, בארוחת הערב האיטית להחריד הקבועה, ובסוף גם הלכו לצחצח שיניים ולמיטות. או בערך למיטות - אליה ועמית משחקות במשהו במיטה העליונה, ונעם כל חמש דקות באה להתלונן שהיא לא נרדמת...
התמונה הבאה - אחרי שרעות ואני הלכנו לישון אחרי חצות (כי כשהבנות הולכות לישון זה סופסוף הזמן ללכת לעבוד - ככה זה עצמאים, או לפחות ככה זה אצלינו), בסביבות ארבע בבוקר רעות מעירה אותי מהצעקות של כרמל (כמובן שזה שכרמל באמת צועקת בקולי קולות לא מעיר אותי בגרוש), ואנחנו מנסים להרדים את כרמל עם בקבוק/מוצץ/החלפת חיתול תוך כדי שדואגים שהשאר לא יתעוררו. בסופו של דבר רעות הולכת לישון (יש לה היום יום מטורף משבע בבוקר עד עשר בלילה...) ואני מוצא עצמי עם כרמל על הידיים על הספה בסלון, כשפתאום דמות מתקרבת לעברי, חולפת על פני והולכת לשתות מים. הדבר האחרון שאני רוצה עכשיו זה שהדמות תהיה אליה ושהיא תחליט שהיא רוצה "הביתה עכשיו", אז אני מחליט להיתעלם, והדמות מתעלמת ממני גם כן. יפה...
שש וחצי בבוקר אני מנסה לגרד את עצמי מהמיטה, רעות כבר אחרי מקלחת, אחרי הכנות ליום ואחרי שבסלון עומדים למסדר הבגדים לכרמל, הבגדים לעמית, ושבע שמלות לנעם (כי רק ככה היא מוכנה לבחור איזו שמלה ללבוש היום לגן. נו, בכל זאת היא מסובבת אותנו על האצבע הקטנה). עמית מתעוררת ראשונה וכועסת שאף אחד לא ער. אני מאיים במשהו שלא תעז להעיר אף אחת, והולך להכין כריכים לה ולאליה לגן. עמית כמובן נעלבה מהאיום וברחה לחדר שלי להתחבא ולהיעלב, ועכשיו - לך תוציא ממנה איזה כריך היא ואליה רוצות...
בהתגנבות יחידים עמית נכנסת להעיר את אליה באישורי, ואז צחצוח שיניים/שטיפת פנים/התלבשות/תסרוקת וצ'יק-צ'ק הן מוכנות. או-אז נעם מתעוררת, משתפת פעולה יפה, ורק מזכירה לי "היום יום רביעי, אני צריכה ארבע צמות". שוין, לך תעשה ארבע צמות על ראש של ילדונת עם כפות ידיים כמו שלי. טלפון לסבתא ג'ויס והיא מתייצבת (עם אביתר שאמור היה להירדם בעגלה בדרך) ומעטרת את הראש של נעם בצמות הדרושות. כרמל שהתעוררה תוך כדי התיישבה מרוכזת מאד, ואחר כך מיהרתי להחליף לה חיתול לפני שכולה תתמלא בקקי, והגדולות ניצלו את הזמן לשחק "מלחמה" עם החוקים המיוחדים שלהם.
אז -
אליה - מוכנה !
עמית - מוכנה ! (כמעט, הסנדלים לא בבית כי היא צריכה נעליים לטניס אז היא הלכה יחפה מגורדון לחוג והשאירה שם את הסנדלים. טלפון לנועה ונסגר שהן יגיעו עם אמיר לגן)
נעם - מוכנה !
כרמל - אחרי החלפת החיתול - מוכנה ! (לא לשכוח לתת לסבא את החיתולים שאמא השאירה בשביל הגן...)
אביתר - בעגלה מחכה שסבתא תחזור לטייל איתו - מוכן !
או-אז נשמעת דפיקה בדלת, והשכן החתיך ארנון נכנס בליווי אמא לילך. הוא רוצה להזמין את נעם ללכת איתו לבד לגן.
סבא שמוליק הגיע, עם מים מהבאר ואוטו עם כסא של כרמל, וכרמל כמעט רצה לאוטו בניפוף ידיים של "יום טוב" לכל עבר.
זהו, כולם בדרך לגן. אפשר ללכת לשתות קפה כמו בן-אדם ?
כמעט - תיקי האוכל של הגדולות נשארו בבית, אז אני מקפיץ, ותוך-כדי כך חושב שאולי אם אני עכשיו אשב לכתוב, עוד לפני הקפה, אני באמת אצליח ולא שוב אגיד "חבל שלא כתבתי..."
ועכשיו - קפה !
יום טוב,
שושו
