באיחור, מזל טוב אידן וסבינה !

כמו תמיד, אני מתחיל את הכתיבה בלהבין כמה מהר טס הזמן ואירוע רודף אירוע - לשמחתינו שמחה רודפת שמחה.
אז רגע לפני שהפרטים נעלמים, הם צריכים לעלות על הכתב...

מנסיון, חתונה ביום חמישי זה בעקרון אחלה - במציאות, זה מתכון לפקק אינסופי. לחתונה שלנו, אי אז ב-2001 (אוטוטו חוגגים עשור !) היו כמה שיצאו מנאות הכיכר, הגיעו עד ראשון לציון - וויתרו, כי הבינו שפשוט לא יצליחו להגיע בזמן סביר.
אבל אנחנו מקצועיים בנסיעות ארוכות, בתיאוריה - תכננו לצאת ישר אחרי הגן (13:20), להגיע לטל-אל להתארגן, ולהתייצב בשבע וחצי לאירוע שחיכינו לו כל כך. רק מה - ארוחת צהריים בגן זה רק אחרי אחת וחצי, ועדיף שהבנות יאכלו כמו בני-אדם ולא בדרך, לא ככה ? אז בסוף יצאנו בשעה 14:00.
עד צומת גורל הדרך היתה כמו שצריך - ואז, הפקק הראשון - חצי שעה עד צומת להבים. איזו פתיחה...
ממשיכים, טסים על כביש 6, ואז מצד אחד התאפסתי על מה שאידן אמר ("שש וחצי התייצבות לצילומי משפחה...") ומצד שני - גלגלצ מדווחים על תאונת דרכים, פקק בין באקה לעירון. עוד לפני באקה כבר התחלנו לזחול, והפתרון היחידי שחשבתי עליו היה לרדת, לנסות "מסביב". רק שאין ממש "מסביב" - יש פשוט להחליט לעמוד בפקק אחר...
תיאום קצר עם מוטי כדי לוותר על טל-אל ולהתארגן בתלמי אלעזר התחלף די מהר בשיחה עם צורי, לוודא שיש מקלחות בגן אירועים (יש בריכה, אז הגיוני שיהיו מלתחות, לא ?) - והלאה, לאט לאט, התקדמנו. החל מחדרה הבנות ערות לחלוטין, רעבות לחלוטין, ואני ? מתעלם, מת לשירותים, וממוקד מטרה - לנסות איכשהו להגיע בזמן.
בסופו של דבר הגענו, בקושי. "חתחנו" את הכרמל דרך המנהרות (האם זה מה שהעלה לנו את הרעיון לשם של הגברת הצעירה ?!?), מה שלא עזר לנו לחמוק מהפקקים של הצ'קפוסט כמובן. לחניה הגענו עם שאר המשפחה, רק שאז רצנו למקלחות ועשינו מקלחות שלא מביישות מחנה קיץ של האיחוד.
(באוטו ה"חדש" שלנו יש גאדג'טים של מדדי נסיעה. אחרי שחזרנו בשבת הביתה, בנסיעה חלקה ומהירה, עדיין המהירות הממוצעת הכוללת לסופשבוע עמדה על 67 קמ"ש. זו היתה זחילה רצינית).
מה עוד היה בנסיעה ?

• סיפרנו לבנות מי בנה את המנהרות - הסינים כמובן ! נעם התלהבה, וגם בדרך חזרה דרשה לחזור דרך הסינים...
• לכבוד ל"ג בעומר התחיל ויכוח עז בין עמית ונעם מה היה כלי הנשק של בר-כוכבא. עמית אמרה שזה היה חץ וקשת, ונעם התעקשה שזה היה סכין, ושבציור בגן היה לבר-כוכבא סכין כשהוא היה בכלוב עם האריה. הייתם צריכים לשמוע איך הילדונת עומדת על שלה, לא מוותרת, ורק סיכום שהיה לו גם סכין וגם חץ קשת הרגיע את הרוחות...

מה חשובה הנסיעה, העיקר שהגענו, ואפילו בזמן !

הגענו, התארגנו, התנשקנו, אכלנו ושתינו, והיינו ערוכים ומוכנים לחתונה.
כל אחד ותפקידו - אני מוניתי למחזיק חופה, והבנות, יחד עם ה"גדולות" סתיו ורותם - למפזרות הפרחים. נעם לקחה את התפקיד ברצינות מלאה, ו"פיזרה" עלה-עלה, וישר אחר כך רצתה גם לאסוף אותם אחד אחד...
ואני ? החזקתי בגבורה את הבמבוק הענק, התרגשתי במהלך החופה, ולסיום סיומת - "חטפתי" את אחד הבמבוקים ישר לאף, כמו שצריך. לקח לי כמה זמן להתאפס אחרי זה, ואפילו דוקטור אייל נדרש להציץ באף המנופח שלי במהלך המסיבה.

היה ממש כיף לפגוש את כולם, משפחה וחברים. עמית עוד בדרך אמרה שהיא מתגעגעת לגפן (של שחר ויותם), וגם אותה היא זכתה לפגוש. אבל המפגש הכי מדהים של עמית היה עם האפצ' בכבודו ובעצמו - תוך שתי שניות הגברת התאהבה, קפצה לזרועותיו (פעם ראשונה שהיא רואה אותו מאז גיל שנתיים לדעתי), ובילתה איתו חלק נכבד מהערב. בגן אשל של עמית יש כינוי גנאי "תוכי" - אז כדי "להציק" לאילן, היא קראה לו תוכי. ניסינו להסביר לה שלאבא שלו באמת קוראים תוכי - היא לא קנתה את זה...

הבטחות צריך לקיים, ומכוון שנעם ועמית שמעו שיש בריכה, וגם שהבאנו בגדי ים - אז עמית ביקשה ללכת לבריכה. ממש ממש לא התחשק לי - רציתי לרקוד ולבלות כמו שצריך, לא להיות אבא במשרה מלאה (עם שתי בנות בבריכה ואמא בחודש שמיני...), אז עשיתי את הטעות ואמרתי לעמית "בואי נבדוק שהמים לא קרים" - ההגיון אמר שאם בנאות המים עוד קרים, אז בטח שאי שם בצפון הם יהיו קרים. עמית נוגעת במים ואומרת לי "הם חמים !" - הבנתי שנפלתי בפח.
אז בקיצור, את רוב החתונה בילינו בלהשגיח על נעם בבריכה של הקטנים ועמית בבריכה של הגדולים, וגיחות קצרות לרחבה ולאוכל, עד שהבנות פשוט "נמחקו" מעייפות, ונהיו פקעת עצבים ועייפות. רעות עוד הציעה לנסות להרדים אותן בנסיעה, ואז לחזור למסיבה - אבל אחרי עשר דקות באוטו כשהן לא חשבו בכלל להירדם, הבנו שנגמר לנו הערב. אמנם בחצות בערך, אבל בעצם "רק" בחצות. את שאר החתונה זכינו לראות בתמונות.

בחמישי ישנו בטל אל, בשישי בילינו (רעות ועמית) בקניות בעיר הגדולה כרמיאל ובמקדש המקומי (גאמא-דיל) ובבילוי בחצר (אני ונעם) - ולסיום הפקדנו את כל הילדים אצל בייביסיטרית וברחנו לארוחת טעימות ארוכה ומעולה באורי-בורי, לכבוד יום ההולדת של רעות. הזדמנות להגיד שוב מזל טוב, אמא !

את ה"לא שבת חתן" בילינו בבוסתן עם כל המשפחה בכיף, ובמוצ"ש עלינו כרגיל על הדרך הארוכה, והפעם מהירה, הביתה.

אז שוב, המון מזל טוב לאידן וסבינה !
אוהבים,
הענברים
כל התמונות של החתונה !